פס"ד בבקשה לקביעת הורות במקרה של פונדקאות חו"ל

לפניי תביעה להכרה ולרישום התובעת XXX (להלן: "האם") כאימה של הקטינה XXX (להלן: "הקטינה") אשר נולדה באמצעות אם פונדקאית בחו"ל, בגאורגיה.

רקע

התובעים יהודים, נישאו זה לזו בנישואים אזרחיים.

ביום 8.08.2011 התקשרו התובעים בהסכם לנשיאת עוברים, עם אם פונדקאית בגאורגיה. במסגרת הליך הפונדקאות הושתל ברחמה של האישה הפונדקאית עובר שנוצר מביצית של התובעת ומזרעו של התובע.

בעת הגשת התביעה הייתה האישה הפונדקאית בשלבי הריון מתקדמים. ביום 29.05.2012 נולדה הקטינה.

ביום 20.03.2012 הגישו התובעים בקשה למתן צו להפניה לבדיקת סיווג רקמות לפי נוהל חו"ל ולמתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הקטינה היא בתם של התובעים ולרישומה במרשם האוכלוסין כבתם.

ביום 26.03.12 מסר ב"כ היועמ"ש את עמדתו, לפיה יש לערוך בדיקת אבהות לתובע. בהסכמת הצדדים ניתן ביום 20.05.2012 הצו. לאור תוצאות הבדיקה ובהסכמת ב"כ היועמ"ש ניתן ביום 24.06.2012 פסק דין הקובע את אבהותו של התובע לקטינה.

באשר לבקשה לקביעת האמהות, לא התנגד ב"כ היועמ"ש למתן הצו לביצוע בדיקה גנטית לבירור אימהותה הגנטית של התובעת אך הביע עמדתו כי: "בשלב זה אין מקום ואין צורך במתן צו לבדיקת האמהות לברור שאלת האמהות הנטענת" והוסיף כי נוהל חו"ל נועד לתת מענה למצבים בהם נדרשת קביעת קשרי משפחה בין אזרח ישראלי לבין אדם השוהה בחו"ל, מאחר ומספיקה בדיקת הזיקה הגנטית בין האב לקטינה כדי להתיר כניסתה של התינוקת לישראל יש להסתפק בבדיקת אבהותו של התובע בלבד. עמדת ב"כ היועמ"ש הייתה כי: "אין לבעלת המטען הגנטי ככזו מעמד משפטי בישראל". בעניין זה הפנה אל חוק תרומת ביציות התש"ע 2010 בסעיף 42 ואל הועדה בראשותו של פרופ' מור יוסף אשר עוסקת בהסדרת החקיקה בנושא פונדקאות חו"ל.

בהתאם להסכמות הצדדים ניתן ביום 8.5.2013 צו לבדיקת סיווג רקמות לבדיקת אימהותה הגנטית של התובעת. ביום 20.05.2013 התקבלו תוצאות הבדיקה, המצביעות על האימהות הגנטית של התובעת לקטינה.

על אף תוצאות הבדיקה ב"כ היועמ"ש התנגד לקביעת הורותה של המבקשת לקטינה. לשיטתו, לצורך קביעת מעמד האם יש ליתן "צו הורות פסקתי" בלבד.

התובעים עותרים למתן צו המצהיר על אימהותה של התובעת על סמך הבדיקה הגנטית, ללא הליך של "צו הורות פסקתי".

להלן עיקר טענות ב"כ היועמ"ש:

1.         נוכח העובדה שקיים פיצול בין האם היולדת לבין האם הגנטית, לא די בתוצאות הבדיקה הגנטית לקביעה אוטומטית של אימהותה של התובעת.

2.         בהתאם למצב המשפטי הקיים, יש צורך בקיומו של הליך משפטי אשר ייצור קשר של אימהות משפטית בין האם הגנטית לקטינה וינתק את הקשר בין האם היולדת לבין הקטינה.

3.         לפי הדין הישראלי האם היולדת היא אימו של הילוד, ולבעלת הביצית אין כל מעמד משפטי כלפי הילוד, ככל שמדובר בתרומת ביציות זאת על פי סעיף 42(א) לחוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 וכך ביחס להליך פונדקאות מכוח חוק ההסכמים לנשיאת עוברים, התשנ"ו-1996 לפיו, האימהות הגנטית איננה קובעת אוטומטית אימהות, אלא יש צורך בהליך משפטי שייצור את קשר האימהות ובמסגרתו יינתן "צו הורות".

4.         הליך הפונדקאות, כולל שורה של מנגנוני פיקוח שמטרתם להבטיח את הזכויות של הצדדים, תוך התמודדות עם החשש מפני ניצול הפונדקאית. רישום ההורים באמצעות "צו הורות" הוא שלב נוסף הנועד להבטיח את קיומו של ההליך התקין. הדברים אף עולים מהמלצות וועדת פרופ' מור יוסף אשר נדרשה להסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל. הועדה המליצה אף היא על יצירת קשר האימהות באמצעות "צו הורות".

5.         נוכח המלצות ועדת מור יוסף, ועד להסדרת חקיקה מפורשת, עמדת ב"כ היועמ"ש היא כי יש צורך ב"צו הורות פסקתי" שיתבסס על ראיות ובתוך כך: חוות דעת של הדין הזר ביחס להליך הפונדקאות במדינה בה בוצע, חוות דעת בדבר תוצאות בדיקה גנטית המצביעה על קשר גנטי בין התובעת לבין הקטינה, עמדת האם הפונדקאית וויתורה על זכויותיה כלפי הקטינה ותסקיר פקידת סעד אשר יבחן את טובת הקטינה.

במקרה זה השאיר ב"כ היועמ"ש את השיקולים בדבר הצורך בתסקיר לשיקול דעת בית משפט בשל העובדה שהקטינה נמצאת בטיפולה של התובעת מזה למעלה משנה.

להלן עיקר טענות התובעים: